בזמן מלחמה ובעל ששוק הרכב חשמלי בחוסר וודאות, משרד האנרגיה מודיע שיקים עוד 707 עמדות טעינה מהירות ואולטרה מהירות.
האם זה הזמן הנכון?
משרד האנרגיה מודיע על הקמת 707 עמדות טעינה מהירות בערים מרכזיות כמו למשל: עכו, כרמיאל, מועצת לב השרון, רמת גן ועוד ערים מרכזיות.
העמדות יוקמו במיקומים מרכזיים בערים, כדי שיהיו אפקטיביות לכמה שיותר נהגים. המיקום הוא פקטור מרכזי, מפני שיציאה או כניסה מעיר לעיר היא נקודה בה עוברים בעלי מכוניות שהסבירות שלהם לנסיעה רחוקה ולחרדת טווח גבוה. היקף ההשקעה של המשרד הוא יותר מ-7 מיליון דולר, שהם מעל 27 מיליון ש"מ.
האם ההודעה על כך בעת מלחמה מהווה בעיה? עתיד שוק הרכב החשמלי קצת לא ברור. גם לנו בתור חברה לאספקה והתקנה של עמדות טעינה לא כל כך ברור לאן השוק הולך. השפעת חברות ברזל על שוק הרכב החשמלי אינה ברורה. ואין לדעת מה המחירים של הרכבים החשמליים יהיו בעתיד. בנוסף, בעקבות המלחמה יבואני רכב רבים צברו מלאים במחסנים. ואין לדעת כמה זמן יקח להם למכור אותם.
הקמת עמדות אולטרה מהירות
הזוכים במכרז הם מקימי עמדות מהירות (DC). שמדברים על עמדות מהירות, נכללות בהן 2 סוגי עמדות: עמדה מהירה ועמדה אולטרה מהירה.
עמדה מהירה – עמדה המסוגלת לטעון בהספק של עד 50 קוט"ש.
עמדה אולטרה מהירה – עמדת טעינה המסוגלת לטעון בהספק של עד 300 קוט"ש (עמדות חזקות יותר יכולות גם עד 350).
העמדות האולטרה מהירות הנפוצות אצלנו הן עמדות של עד 180 קוט"ש. עמדה כזו מסוגלת לטעון רכב ממוצע בחצי שעה מ-0 ל-100 ק"מ.
אבל חשוב לזכור, שרכב אף פעם לא מגיע ל-0%, אלא אם כן הוא תקוע. לכן, בערך 20 דקות הן די והותר לטעינה מספקת.
אז כמה עמדות מהירות וכמה עמדות אולטרה מהירות יהיו? היחסים הם בערך חצי חצי. לפי המכרז, 350 עמדות טעינה יהיו אולטרה מהירות. ואילו 357 מתוכן יהיו עמדות מהירות רגילות.
הבעיה בעמדות האולטרה מהירות, הן שלא כל רכב תומך בטעינה כזו. ככל שיצרנית הרכב משקיעה יותר בטכנולוגיה בפיתוח הרכב, כך הרכב מסוגל לטעון מהר יותר. רכבים כמו איוניק 6 למשל מסוגלות לטעון בקצב של 150 קוט"ש, אבל מחירה יקר. לעומת זאת, byd אטו 3 הפופולארים מסוגלת לטעון בקצב של עד – 90 קילוואט שעה. מה שלא מנצל עד הסוף את יכולות העמדה האולטרה מהירה.
בניגוד לרכבי בנזין או סולר, בהם זמן התדלוק לוקח 2-3 דקות לפי סוג המכל. וכך כל רכב מהיוקרתי ביותר ועד הפשוט ביותר, יכולים לתדלק באותו זמן. ברכבים החשמליים זה לא כך, זמן הטעינה תלוי בדגם וביצרן הרכב. רכבים המסוגלים למצות את הספק הטעינה בעמדות אולטרה מהירות, לא עולות פחות מ-200 אלף ש"ח.
וישנה בעיה נוספת, בעת מילוי סוללת רכב חשמלי, הרכב מבצע קירור של מכלולי הטעינה. במיוחד בתנאי הטעינה בישראל, ניתן לראות שהרכבים מחליטים על דעת עצמם לקבל טעינה איטית יותר כדי לא לחמם יותר מדי את מכלולי הטעינה. כך שגם עמדה אולטרה מהירה, לא תטען בעוצמה מירבית כל הזמן.
בנוסף, תאורטית השקע טעינה התקע בעמדות המהירות ובעמדות אולטרה מהירות הוא זהה. אין שום בעיה לחבר גם רכב שלא תומך בטעינה אולטרה מהירה לעמדות האלו. אבל הרכב עדיין לא יטען מהר יותר, מחשב הרכב ימנע זאת והרכב יקבל את הספק הטעינה המירבי שקבע היצרן.
רכבים שאינם יכולים לקבל טעינה אולטרה מהירה, עדיין יתחברו בעמדות אולטרה מהירות מחוסר ברירה. אבל חשוב לזכור שהן יטענו בזמן איטי יותר. לכן בעל רכב שמגיע לטעון והרכב שלו כן יכול לתמוך בקצב הטעינה המהיר. צריך לחכות זמן רב עד שהרכב שלפניו יסיים את הטעינה שלו.
עלויות החשמל
העלות של ליטר בנזין כמעט זהה במגוון תחנות הדלק. כלומר, רכב סובארו מתדלק באותו מחיר כמו רכב מרצדס חדש. לעומת זאת מחיר הטעינה משתנה בהתאם למפעיל העמדה והמחיר שהוא נוקב. המחיר מושפע מהשפעות חיצוניות ולפי עלויות ספק הטעינה. עמדות אולטה מהירות הן יקרות יותר והקמת התשתית שלהן יקרה יותר. לכן, המחיר בעמדות אולטרה מהירות יהיה גבוה יותר.
בגלל חוסר פיקוח במחירי החשמל לטעינה, המרוויחות העיקריות הן חברות הטעינה בעלות המטענים.
בעקבות מלחמת חרבות ברזל, בעלי חניונים ושטחים לא ממהרים להשקיע סכומים גדולים בעסק. לפחות בחצי שנה הקרובה, בעקבות אי הוודאות וחששות מהמשך המערכה. חברתנו מעריכה שההיקף של פריסת עמדות בעסקים מסחריים יהיה נמוך בהרבה ממה שהתרגלנו אליו עד עכשיו.
ההודעה של משרד התשתיות והאנרגיה על ההשקעה העצומה בעמדות טעינה ציבורית מהירות. היא ככל הנראה הרצון שלהם להנגשת רכבים חשמליים לכלל האוכלוסייה. ועל הרצון לעידוד לרכישת רכבים חשמליים ומעבר לאנרגיה ירוקה.